For Friday Night

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות תרומות פרק ז

א) כוהן טמא אסור לאכול תרומה, בין טמאה בין טהורה -- שנאמר "איש איש מזרע אהרון והוא צרוע או זב, בקודשים לא יאכל" (ויקרא כב,ד): איזה הוא קודש שאוכלין אותו כל זרע אהרון, זכרים ונקבות -- הוי אומר תרומות. אלא שהאוכל תרומה טהורה -- חייב מיתה בידי שמיים, ולפיכך לוקה: שנאמר "ושמרו את משמרתי, ולא ישאו עליו חטא" (ויקרא כב,ט). וטמא שאכל תרומה טמאה -- אף על פי שהוא בלאו, אינו לוקה: שהרי אינה קודש.

ב) אין הטמאים אוכלין בתרומה, עד שיעריבו שמשן וייצאו שלושה כוכבים בינוניים, וזו העת כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה: שנאמר "ובא השמש, וטהר" (ויקרא כב,ז), עד שיטהר הרקיע מן האור; "ואחר יאכל מן הקודשים" (שם).

ג) כוהן טהור שאכל תרומה טמאה -- אינו לוקה, מפני שהיא בעשה, שנאמר "ואחר יאכל מן הקודשים" (ויקרא כב,ז): מדבר שהוא בקדושתו, הוא שיאכל כשיטהר; אבל דבר טמא, לא יאכל אף על פי שטהר. ולאו הבא מכלל עשה, עשה הוא.

ד) מי שהיה אוכל בתרומה, והרגיש שנזדעזעו אבריו להוציא שכבת זרע -- אוחז באמה, ובולע את התרומה.

ה) השוטה והחירש, מטבילין אותן ומאכילין אותן תרומה אחר שהעריבו שמשן. ומשמרין אותן, שלא יישנו אחר הטבילה: שאם ישנו, טמאים -- אלא אם כן עשו להם כיס של נחושת, שמא ייראה קרי.

ו) רוכבי גמלים אסורין לאכול בתרומה, עד שיטבלו ויעריבו שמשן -- שהן בחזקת טומאה: מפני חימום הרכיבה על עור הגמל, מוציא טיפה של שכבת זרע.

ז) המשמשת מיטתה -- אם לא נתהפכה בשעת תשמיש, טובלת ואוכלת בתרומה לערב; ואם נתהפכה בשעת תשמיש, הרי זו אסורה לאכול בתרומה כל שלושה ימים: שאי אפשר לה שלא תפלוט ותהיה טמאה, כמו שיתבאר במקומו.

ח) תרומת חוצה לארץ -- הואיל ועיקרה מדבריהם, אינה אסורה באכילה אלא לכוהן שטומאה יוצאה עליו מגופו: והן בעלי קריין, וזבין, וזבות, ונידות, ויולדות. וכולן שטבלו -- מותרין לאוכלה, אף על פי שלא העריבו שמשן.

ט) אבל טמאי מגע טומאות, בין שנגע במת שאי אפשר לנו היום ליטהר ממנו, בין שנגע בשרץ -- אינו צריך לטבול לתרומת חוצה לארץ. [ט] לפיכך כוהן קטן שעדיין לא ראה קרי, וקטנה שעדיין לא ראת נידה -- אוכלין אותה תמיד בלא בדיקה, שחזקתן שלא יצאה טומאה עדיין עליהן. והמצורע, הרי הוא כמי שטומאה יוצאה עליו מגופו: והוא, שיטמא אותו כוהן מיוחס; אבל קודם שיטמאו הכוהן, טהור הוא.

י) כוהן ערל, אסור לאכול בתרומה מדין תורה -- שהרי נאמר "תושב... ושכיר" בתרומה (ויקרא כב,י), ונאמר "תושב ושכיר" בפסח (שמות יב,מה): מה תושב ושכיר האמור בפסח, ערל אסור בו -- אף תושב ושכיר האמור בתרומה, ערל אסור בה. ואם אכל, לוקה מן התורה.

יא) משוך -- מותר לאכול בתרומה, ואף על פי שנראה כערל; ומדברי סופרים שיימול פעם שנייה, עד שייראה מהול. [יא] והנולד מהול, אוכל בתרומה; והטומטום אינו אוכל, מפני ספק ערל. ואנדרוגינוס, מל ואוכל.

יב) הערל וכל הטמאים -- אף על פי שהן אסורין מלאכול בתרומה, נשיהן ועבדיהן אוכלין. [יג] פצוע דכא וכרות שופכה -- הן ועבדיהן אוכלין, ונשיהן לא יאכלו. אם לא ידע את אשתו משנעשה פצוע דכא וכרות שופכה, הרי אלו יאכלו; וכן אם נשא בת גרים, הרי זו אוכלת. [יד] פצוע דכא כוהן שקידש בת כוהן, אינה אוכלת.

יג) סריס חמה, הוא ואשתו ועבדיו אוכלין. אנדרוגינוס וטומטום, עבדיהן אוכלין; אבל לא נשותיהן. [טו] חירש שוטה וקטן שקנו להם עבדים, אינן אוכלין; אבל אם קנו להם בית דין, או אפיטרופין, או שנפלו להן בירושה -- הרי אלו אוכלין.

יד) [טז] אנדרוגינוס שנבעל לפוסל מן התרומה, בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו -- נפסל מלאכול בתרומה כנשים, ואין עבדיו אוכלין. וכן אם נבעל לאנדרוגינוס אחר שהוא פוסל בביאתו לאישה -- נפסל, ואינו אוכל ולא מאכיל עבדיו: והוא, שיבעול אותו דרך נקבותו; אבל דרך זכרותו, אין זכר פוסל זכר מן הכהונה.

טו) [יז] עבד של שותפין, שהיה אחד מהם אינו מאכיל -- הרי זה העבד אסור לאכול. וכל המאכיל בתרומה, מאכיל בחזה ושוק.

טז) [יח] בת ישראל שנישאת לכוהן, והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל -- הרי אלו יאכלו; וכן עבדי כוהן שקנו עבדים, ועבדי אשתו שקנו עבדים -- יאכלו: שנאמר "כי יקנה נפש קניין כספו" (ויקרא כב,יא) -- אפילו קניין הקניין אוכל, וקניין האוכל מאכיל. וקניין שאינו אוכל, אינו מאכיל אחרים. [יט] בת כוהן שנישאת לישראל, והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל -- הרי אלו לא יאכלו.

יז) [כ] אלמנה לכוהן גדול, גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט, בין כוהנת בין ישראלית, וכן שאר חייבי לאוין, והכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל -- עבדי מלוג לא יאכלו, אף על פי שהוא חייב במזונותם; ועבדי צאן ברזל יאכלו, מפני שהן של בעל. נשא שנייה -- היא אוכלת, ועבדי מלוג שלה לא יאכלו.

יח) [כא] כוהנת אלמנה שנתארסה לכוהן גדול, או גרושה לכוהן הדיוט -- הואיל והן משמרות לביאה פסולה של תורה, הרי אלו לא יאכלו; וכן אם נכנסו לחופה בלא אירוסין, אינן אוכלות -- שהחופה פוסלת אותן מלאכול. נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין, חזרו להכשרן ואוכלות; מן הנישואין, לא יאכלו -- שכבר נתחללו.

יט) [כב] כוהנת שמת בעלה כוהן, ונפלה לפני יבמין שיש בהן חלל -- לא תאכל, מפני זיקת החלל: ואפילו עשה בה אחד מן הכשרים מאמר, שאין המאמר קונה ביבמה קניין גמור.

כ) [כג] כוהן שנתן גט ליבמתו הכוהנת, שהיא נאסרה עליו, ועדיין זיקתו עליה -- הרי זו אוכלת בתרומה: מפני שהיא משומרת לביאה פסולה של דבריהם, שאין הגט פוסל היבמה אלא מדבריהם. וכן כוהנת חלוצה או שנייה שנתארסה לכוהן, אוכלת. כוהן הדיוט שנשא איילונית, הרי זו אוכלת בתרומה.

---

הלכות תרומות פרק ח

א) העובר, והיבם, והאירוסין, והחירש, ובן תשע שנים ויום אחד -- פוסלין, ולא מאכילין. [ב] העובר כיצד, בת ישראל המעוברת מכוהן -- לא תאכל בשביל העובר; ובת כוהן המעוברת מישראל -- אסורה לאכול מפני העובר, שנאמר "ושבה אל בית אביה כנעוריה" (ויקרא כב,יג), פרט למעוברת.

ב) [ג] בת כוהן שבא עליה ישראל -- אין חוששין לה שמא נתעברה, אלא טובלת ואוכלת לערב. הייתה נשואה לישראל, ומת בעלה -- טובלת ואוכלת בתרומה לערב, עד ארבעים יום; ואם הוכר עוברה -- הרי זו מקולקלת למפרע, עד ארבעים יום: שכל הארבעים אינו עובר, אלא מים בעולם הוא חשוב.

ג) [ד] בת ישראל שנישאת לכוהן, ומת והניחה מעוברת -- לא יאכלו עבדיה בתרומה בשביל העובר: שהיילוד הוא שמאכיל, ושאינו יילוד אינו מאכיל. לפיכך אם היה העובר חלל -- אינו פוסל העבדים, אלא אוכלין בגלל אחיו הכשרים, עד שייוולד זה החלל, וייאסרו העבדים מלאכול.

ד) [ה] היבם כיצד, בת ישראל הזקוקה ליבם כוהן -- לא תאכל, שנאמר "וכוהן, כי יקנה נפש" (ויקרא כב,יא), וזה עדיין לא קנה אותה; ובת כוהן הזקוקה לישראל -- אסורה מפני יבמה, שנאמר "ושבה אל בית אביה כנעוריה" (ויקרא כב,יג), פרט לשומרת יבם.

ה) [ו] יבם כוהן שבא על יבמתו באונס, או בשגגה, או שהערה בה ולא גמר -- אף על פי שקנה אותה כמו שביארנו בהלכות ייבום, אינו מאכילה בתרומה: עד שיבעול בעילה גמורה, ברצון. במה דברים אמורים, בשנתאלמנה מן האירוסין; אבל מן הנישואין, הואיל והייתה אוכלת, תאכל בביאה זו.

ו) [ז] האירוסין כיצד, בת כוהן שנתארסה לישראל -- אסורה לאכול, שהרי יש לו בה קניין; ובת ישראל שנתארסה לכוהן -- לא תאכל עד שתיכנס לחופה, שמא תאכיל לבני בית אביה, כמו שביארנו.

ז) [ח] ישראל שאמר לכוהנת, הרי את מקודשת לי לאחר שלושים יום -- הרי זו אוכלת בתרומה כל השלושים, שעדיין לא נתארסה; ואם אמר לה, הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלושים יום -- הרי זו אסורה לאכול מיד. וכן בשאר כל התנאים כיוצא בזה.

ח) [ט] החירש כיצד, כוהנת שנישאת לחירש ישראל -- לא תאכל, שהרי קונה בתקנת חכמים שתיקנו לו נישואין. ובת ישראל שנישאת לכוהן חירש -- לא תאכל, שאינו קונה מן התורה: שאינו בן דעת.

ט) [י] נתארסה לכוהן פיקח, ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש -- אינה אוכלת; מת ונפלה לפני יבם חירש, וייבמה -- אינה אוכלת. אבל אם נשאה כשהוא פיקח, ונתחרש -- הרי זו אוכלת; מת ונפלה לפני יבם חירש, וייבמה -- הרי זו אוכלת, הואיל והייתה אוכלת בתחילה. ואשת חירש שילדה ממנו, הרי זו אוכלת בשביל בנה.

י) [יא] בן תשע שנים ויום אחד כיצד, מי שנבעלה לאסור לה, והוא בן תשע שנים ויום אחד -- הואיל וביאתו ביאה, נפסלה מן הכהונה ואסורה מלאכול: מפני שנעשת זונה או חללה, כמו שביארנו -- אפילו היה שחוף. ובת ישראל אפילו שנישאת לכוהן בן תשע שנים ויום אחד -- אף על פי שביאתו ביאה, אינה אוכלת בשביל הקטן: לפי שאינו קונה עד שיגדיל.

יא) ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד, ספק שאינו, נישאת לבן שלוש עשרה שנה ויום אחד, ספק שהביא שתי שערות, ספק שלא הביא -- הרי זו אסורה לאכול.

יב) כל אלו שאין מאכילין בתרומה של תורה, כך אין מאכילין בתרומה של דבריהם: גזירה -- שמא יאכילו בשל תורה.

יג) ואלו לא פוסלין, ולא מאכילין -- האונס, והמפתה, והשוטה שנשא אישה: אלא אם כן הייתה אסורה להן, שהן פוסלין אותה בביאתן, מפני שנעשת זונה או חללה, כמו שביארנו.

יד) מי שנישאת לכוהן שוטה, או שאנס אותה, או פיתה אותה כוהן, וילדה -- אוכלת בשביל בנה; ואף על פי שהדבר ספק, הואיל ושלא בקידושין היא, שמא מאחר עיברה -- הרי הוולד בחזקת זה שבא עליה: והוא שלא יצא עליה קול עם אחר, אלא הכול מרננין אחריה בזה הכוהן.

טו) וכן כוהנת שבא עליה שוטה ישראל, או שאנסה, או פיתה אותה, ונתעברה -- אינה אוכלת, מפני העובר; נתחתך העובר, הרי זו תאכל.

טז) [טו] אשת איש שבאו לה עדי קינוי, ועדי סתירה -- הרי זו אסורה לאכול בתרומה, עד שתשתה מי המרים: מפני שהיא ספק זונה. מת בעלה קודם שישקנה, או שהייתה מן הנשים שאינן שותות ולא נוטלות כתובה -- הרי זו אסורה בתרומה לעולם. וכל אשת כוהן שאמרה, טמאה אני -- הרי זו אסורה לאכול בתרומה.

יז) [טז] קטנה בת ישראל שנישאת לכוהן שלא מדעת אביה, בין בפני אביה בין שלא בפניו -- אף על פי שקידשה אביה, אינה אוכלת בתרומה: שאם מיחה, תיעשה זרה למפרע; וזה שרואה ושותק כועס הוא, לפי שנישאת שלא לדעתו.

---

הלכות תרומות פרק ט

א) האישה אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה, או ליד שלוחה שעשת לקבלה; וכל שהיא ספק גרושה, הרי זו לא תאכל.

ב) האישה שעשת שליח לקבל לה גיטה, אסורה לאכול בתרומה מיד; ואם אמרה לו, קבל לי גיטי במקום פלוני -- אינה אסורה עד שיגיע שליח לאותו מקום. שלחה שליח להבאת גיטה, אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה. האומר לאשתו, הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתו -- אסורה לאכול בתרומה מיד.

ג) [ב] עיר שהקיפה כרקום, וספינה המיטרפת בים, והיוצא לדין -- הרי אלו בחזקת קיימין; ואין צריך לומר מפרש, ויוצא בשיירה. אבל עיר שכבשה כרקום, וספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג מבתי דיני גויים, ומי שגררתו חיה, או נפלה עליו מפולת, או שטפו נהר -- נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים; לפיכך אם היו נשותיהן בת כוהן לישראל, או בת ישראל לכוהן -- הרי אלו לא יאכלו. אבל מי שנגמר דינו בבית דין, והניחוהו בבית הסקילה ליהרג -- הרי זה בחזקת מת, ולא תאכל אשתו.

ד) [ג] הניחו בעלה גוסס במדינה אחרת, בין שהייתה כוהנת אשת ישראל או ישראלית אשת כוהן -- לא תאכל: שרוב גוססין למיתה. אחד אומר מת בעלה, ואחד אומר לא מת -- הרי זו לא תאכל.

ה) [ד] אמרה לה צרתה, או אחת מחמש נשים שאינן נאמנות להעידה שמת בעלה -- הואיל ואינה נישאת על פיהן, הרי זו אוכלת בתרומה בחזקת שבעלה קיים: עד שיעיד לה מי שהוא נאמן להשיאה על פיו.

ו) [ה] המשחרר את עבדו -- משיזכה לו בגט שיחרור, פסלו מלאכול בתרומה; וכל עבד שיצא לחירות, ועדיין הוא מעוכב שיחרור כמו שיתבאר בהלכות עבדים -- אף על פי כן, הרי הוא אסור לאכול בתרומה.

ז) [ו] הכותב נכסיו לאחר, וזיכה לו על ידי אחר, והיו בהם עבדים, ושתק זה שניתנו לו ואחר כך צווח -- הרי זה ספק אם זה שצווח הוכיח סופו על תחילתו, ועדיין לא יצאו מרשות ראשון, או זה שצווח אחר ששתק, חזר בו; לפיכך אין אוכלין בתרומה -- בין שהיה רבן שני ישראל והראשון כוהן, בין שהיה רבן ראשון ישראל והשני כוהן.

ח) [ז] ישראל ששכר בהמה מכוהן, מאכילה התרומה. וכוהן ששכר בהמת ישראל -- אף על פי שהוא חייב במזונותיה, לא יאכילנה תרומה: מפני שאינה קניין כספו.

ט) [ח] ישראל ששם פרה מכוהן לפטמה, ולהיות השכר ביניהן -- לא יאכילנה תרומה, אף על פי שיש לכוהן בשבחה חלק; אבל כוהן ששם פרת ישראל לפטמה -- אף על פי שיש לישראל חלק בשבח, הואיל וגופה לכוהן, שהרי שמה על עצמו -- הרי זה מאכילה התרומה.

י) [ט] פרתו של ישראל שילדה בכור, מאכילו התרומה -- שהבכור לכוהנים; ואוצר אדם כרשיני תרומה לתוך שובכו, ואינו חושש שמא יבואו היונים שלו ויאכלו אותן.

יא) [י] ייראה לי, שאם מכר הכוהן פרתו לישראל, ולקח הדמים -- אף על פי שעדיין לא משך הלוקח, הרי זה אסור להאכילה תרומה: שדין תורה מעות קונות, כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר. ואם מכר ישראל לכוהן -- אף על פי שנתן הדמים, לא תאכל בתרומה עד שימשוך.